חזרה לראשי | הביעו תנחומים בפורום

גיא סביון, תלמיד שכבה י"ב בתיכון "הראל", נהרג בתאונת דרכים בלילה שבין חמישי לשישי (26 במרץ 2004 - ד' בניסן תשס"ד), בעת שחזר עם חבריו מבילוי באבו-גוש, בו חגגו את סיום לימודיהם בתיכון. בתאונה זו נהרגו גם בני כתתו חגי פינץ ז"ל ואסף יורן ז"ל.

תלמידים, מורים וצוות התיכון מבכים את מותו של גיא ז"ל, ומשתתפים בצערה הכבד של המשפחה.

 מכתבי תנחומים שהגיעו לבית הספר  |  כתבה ב-ynet  |  כתבה ב"הארץ"

הספד – אלי מלמד

גיא,

כשאומרים עלם חמודות מתכוונים למה שמעבר למילים

לצעיר שהעולם שייך לו והוא שייך לעולם

לאדם שהוא בן אדם, לתלמיד שהוא מצטיין

לאזרח שמוכן לתת

לחבר שהוא חבר, למה שקרוי "מלח הארץ"

על כוחה של האהבה לארץ וליושבים עליה, כתבת בחיבור שלך בשבוע שעבר. הסברת את פילוסופיית החיים שלך - של לתת ולחבק.

ראשון היית בשחייה, מצטיין בלימודים, מוביל במוטיבציה לשירות ביחידות עילית.

הטבעת את חותמך בטביעות רגליך בארץ שאתה אהבת. והצלחת להיכנס ללב של כל מי שהכיר אותך.

הסביונים, גיא, פורחים באביב ובגיא.

יהי זכרך ברוך

יניב אלמגור

היום קברתי שני חברים.

עוד אתמול בערב חגגנו את סיום הלימודים.
היום בצהריים כיסיתי את הקבר של שניים מן החברים הכי טובים שלי, מעולם לא תיארתי לעצמי שאפשר לחוש כל-כך הרבה כאב.
רק אתמול בלילה דיברנו על הטיולים שנעשה בחופש והיום קראתי להם הספד וכיסיתי את הקברים... לקבור בן אדם, שהוא כמו אח שלך, זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לחוות. ומה עוד שחגי נהרג ביום לציון עשור למותה של אמא שלו שגם נהרגה בתאונת דרכים.
והכל בגלל מה? נהג אחד שנסע מהר מידי במקום הלא נכון.

אסף שוכב בטיפול נמרץ ומצבו אנוש, אני מאוד מקווה שהוא ישרוד. אני לא מאמין שבוטן וקובבה פשוט נעלמו בלילה אחד ועכשיו הם שוכבים מתחת לאדמה.

יהי זכרם ברוך!

(מתוך הודעה שנכתבה בפורום)

"קלמי" (מתוך הפורום)

קשה לקבור שני תלמידים מהכיתה..
קשה לקבור חברים.

אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותם...
אנחנו היינו במכונית אחת, ופינץ וקובה היו בשנייה...
ביקשנו מהם שימסרו לנו איזה דיסק טוב כדי שנשמע...
ואני זוכרת את פינץ מחפש את הקופסא של הדיסקים, ואת קובה (גיא) שמסביר לו איפה הם.....

מאז לא ראיתי אותם..

וקשה לראות את המשפחות, וקשה לראות את החברים היותר קרובים שלהם - עומדים עם מעדר ומכסים את הקברים....

לא מעכלת את זה.....

רון כהן - י"ב 4

גיא,

כל-כך קשה לתאר את הכאב. את הקושי. את הרגש.

בדרך כלל כשמספידים אדם, נוהגים לומר ולספר רק את הדברים והצדדים הטובים שלו. אצלך, גם אם נרצה לחפש צדדים פחות נעימים – זה יהיה קשה מאד למצוא.  אתה, אהוב על כולם, הייתה לך תכונה שכולם אהבו בך – אהבת, לא הייתה לך שנאה כלפי אף אחד.  את כולם אהבת וכולם החזירו לך באותה המידה.

אני לא אשכח את תחילת כיתה ח', שעברת לגור וללמוד במבשרת, ביום הראשון של פתיחת השנה, נכנסת לכיתה והתיישבת לצידי – בשורה הלפני-אחרונה באמצע, מהצד הימני. כולם נקשרו אליך ואהבו אותך, את העיניים הכחולות שלך, את החכמה, את הפרפקציוניסטיות שלך, את היופי ואותך בכלל.

יש כל-כך הרבה רגעים שלי איתך שתמיד ילוו אותי: הטיול השנתי בכיתה ט', באכסניה, כשהיינו ביחד באותו החדר ותפסנו לכולם את המיטות הגדולות והרכות והלכנו לישון כמו מלאכים. ה"על-האש" בל"ג בעומר שעשינו אצלי. הצחוקים בשיעורים. המבחנים שהיינו עושים יחד – או יותר נכון, שהייתי נעזר בך. בורוכובסקי. שחייה. משחקי הפינג-פונג הרבים ששיחקנו. אתמול, כשנסעת מאחוריי ב"שיירת השמיניסטים", והוצאנו את עצמנו מהחלון. השיר שכתבנו באמצע איזשהו שיעור בכיתה ט' – גאגי.

וזה מה שכתבו עליך בספר מחזור של כיתה ט' –

"את קובה סביוני כולם מכירים

כשחיין מקצועי עם ראש בעננים.

גיא הוא בנוסף תלמיד שקדן

והבנות, על עיניו הכובשות

מדברות כל הזמן".

מאפיין אותך במידה מסוימת, אך קשה בכמה פסקאות לכתוב על אדם כל-כך טוב שהלך לחינם.

גיא, אני מקווה שאם יש עולם נוסף, אתה שם, מחכה לכולנו. תשמור על עצמך – אנחנו לא נשכח אותך לעולם – אהוב על כולם, כל כך.

"ואנחנו מתים – והפחד נשאר".

מתגעגע מאד,

רון כהן

"נטושית" (מתוך הפורום)

אין לי מושג איך אני אמורה להתמודד עם זה. מלבד "היי" ו"ביי" בחיים לא ממש דיברתי עם גיא. אני גם בחיים לא אדבר איתו ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי..

כל היום אני רק חושבת עלייך - על החיוך שלך, על "המבט הכחול" שיש..היה..לך,
אני חושבת על כל הדברים שרציתי לומר לך, ואני בוכה.

אני בוכה עלייך כי הספקת כל-כך מעט. זה יישמע פלצני, אבל כל החיים היו לפנייך - חוויות, מסעות, אהבות... ועכשיו כלום, ריק, והכל בגלל מה? בשביל מה? אני כל-כך כועסת. כועסת עליך, על החברים שלך, על הילדים שבשכבה שלך - מתי תתבגרו ותבינו שהזמן שלנו כל-כך קצר? מתי תבינו שכשאתם לוחצים על הגז ומגזימים ומפריזים אתם מסכנים את הדבר הכי חשוב בעולם - אתכם? תבינו. גיא מת. הוא לא יחזור.

גיא - אני מקווה שטוב לך שם למעלה, למרות שהמלאכים בוכים, אני לעולם לא אשכח אותך ואת "המבט הכחול" שהיה חלק בלתי נפרד ממך.

יהי זכרך ברוך.
 

חגי וגיא (מאחור). שעות ספורות לפני התאונה

אלירן סרי - בן דודו של גיא

 
מתוקף היותי בן-משפחתו, אני רוצה לספר על נער מאוד חייכני ומלא שמחת-חיים ועל משפחתו הקרובה בפרט שהיתה משפחה מלאת חיים.
הריני להשתתף בצער אימי על מות אחיינה ובצער משפחתי על מות אחד מבניה בטרם עת.
"יהא זכרו ברוך"
ת.נ.צ.ב.ה - תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן!!!
ותהא מנוחתו עדן.

אלירן
 

(מתוך תגובה לכתבה ב-ynet)

"ב!בה" (תגובה מ-ynet)

אנשים, אני הכרתי את גיא הוא היה הילד הכי יפה שיכולתם לראות הוא היה כזה חכם ויפה ומוכשר פשוט חלום ומושלם. גם חגי היה כזה, כאשר חזר לעצמו, ועכשיו, עוד לפני שהוא עלה על דרך המלך, אנחנו מאבדים את שניהם, ובגלל מה תגידו לי... בגלל דבר כזה טיפשי ולא מחושב... אז תבינו  - עדיף לאבד רגע בחיים מאשר לאבד את החיים ברגע!!!
ותיזהרו בכבישים למען השם...!!!
 

הפועל ירושלים שחייה

אגודת הפועל ירושלים מתאבלת על מותו בטרם עת של גיא סביון בן ה-18 ממבשרת ציון. גיא סביון ז"ל שחה בהפועל ירושלים שנים רבות ועד לפני כשנתיים. גיא נטל חלק באליפות ישראל בקיץ 2002 והיה שותף לזכייה של האגודה באליפות ישראל לנוער. בתום אותה אליפות ניסה גיא להשתלב במסגרת הכדור-מים של האגודה.

האגודה, השחיינים, המאמנים והמרכז לטיפוח מחוננים בספורט במכון וינגייט משתתפים באבלה הכבד של המשפחה.

נועה כרמל

עד עכשיו אני לא מעכלת..."מה זאת אומרת מתים?" שאלתי את חברתי כשהתקשרה אלי ביום שישי בבוקר לבשר לי את הבשורה המחרידה...ועד עכשיו...מה זאת אומרת מתים?
איך לעזאזל הם מתים? איך יכול להיות שהם לא יקומו יותר? איפה הם? מה איתם? מה  עובר עליהם עכשיו? הם בסדר? איך הם מרגישים?

שני ילדים גאונים נקטפו מהעולם, והעולם בכלל לא מבין איזה אוצר הוא איבד...
ואני בוכה ולא מבינה...זה לא נתפס בכלל...מה זאת אומרת מתים?

היום ישבנו בבית הספר, כל השכבה, ודיברנו על שניהם, העלנו זיכרונות, סיפרנו סיפורים, ואני נזכרתי שאני וחברה שלי היינו תמיד מבקשות מאימא שלי שתסיע אותנו לבית של גיא, כי חברה שלי הייתה דלוקה עליו, ותמיד חיכינו עם המכונית ליד הבית שלו...הוא אף פעם לא יצא...

כל כך הרבה דמעות, כל כך הרבה תמונות, כל כך הרבה סיפורים... אנחנו רוצים אותם בחזרה... הם שם למעלה... אנחנו רוצים אותם פה, איתנו... והשאלה ממשיכה לעלות ומהדהדת בתוכי - מה זאת אומרת מתים?

כשזה מגיע כל-כך קרוב, המוות, אי אפשר להבין... אי אפשר לקלוט...
ראיתי את הגופות שלהם מובלות לקבר ועדיין...זה לא נקלט...זה לא הם! זה לא הם!

זה לא יכול להיות הם!! הם רק בני 18 למען השם!!! כל התוכניות שלהם היו לאחרי הלימודים!! הם לא הספיקו שום דבר! זה לא פייר! הו, אלוהים, זה לא פייר שלקחת אותם כל כך מוקדם!!!! זה לא פייר...

כל שנשאר לי לעשות, זה להתפלל לשלומו של אסף יורן, הנהג, ששוכב כעת בבית החולים במצב אנוש...אלוהים - אל תיקח לנו גם אותו...

הילה שניידר, י"א 6

אני כועסת כי זה לא הגיע לכם...
אני כועסת כי אתם בסה"כ בני 18 שסיימו תיכון...
אני כועסת כי זו כבר פעם שלישית שאני מכירה מישהו שעובר את זה...
אני כועסת כי זה הרגש הראשון שעלה לי כששמעתי...
אני כועסת כי רצות שמועות על השלישי..לא יכול להיות שגם אותו הוא לקח..
אני כועסת כי זה יכול לקרות לכל אחד...
אני כועסת כי זה מפחיד אותי פתאום....
אני כועסת כי פתאום כולם סביבי בוכים...אפילו החזקים ביותר..
אני כועסת כי ככה "יחגגו" המשפחות שלכם את פסח....
אני כועסת כי זה קרה בלילה שהיה אמור להיות שמח בשבילכם, תקופה חדשה החלה בשבילכם....

אני כועסת כי אלוהים עבר גבולות....
לקחת ילדים בני 18?!!? הם עוד לא הספיקו לחיות!!!
ועוד בתאונת דרכים?!?!

העניין הוא לא לחשוב רק על איך כל בחירה תשפיע על החיים, העניין הוא לדעת לאיזו דרך אתה פונה ואיך אתה עומד לנצל את המתנה היקרה שניתנה לך - את החיים...

עומר סביון - אחיו של גיא

גיא...

גיא שלי! אני אוהב אותך!

תמיד אזכור אותך, איך הלכנו מכות ביחד, איך שיחקנו במחשב יחד ואיך הראת לי את האתר של ביה"ס שלכם. ועכשיו, שאני כותב כאן עליך, אני מרגיש שבא לי לבכות, כי אתה היית האח הכי טוב בעולם והאח היחידי שהיה לי.

אבל עכשיו, אחרי מה שקרה, אני עדין לא קולט, איך??? איך זה יכול להיות??? עוד לא עברת את גיל 18 ועוד לא הספקת להוריד את השלט של "נהג חדש" מהאוטו .
בא לי למות, כדי לראות אותך ולחבק אותך, אבל אני לא יכול .

לפעמים, אני הולך לחדר שלך, לראות את הבלאגן שהשארת ולהריח את הבגדים שלך, אבל זה לא עוזר. קשה לי. אני רוצה שתחזור. אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם. הייתי מוכן לוותר על כל מה שהיו נותנים לי, בשבילך.

ורק שתדע, שכל החברים שלך מעודדים אותנו. יונתן אסיף, ברק נגר, עידו לפידות ולב ועוד כל מיני ילדים מהשכבה שלך ומהכיתה שלך.

אני מקווה שה' ישלח לך את המכתב
אני אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!

מהאח שלך עומר

אם ברצונכם להעביר חומרים לעמוד זה, ניתן לעשות זאת באמצעות הדואר האלקטרוני: mail@tichon.org.il  (נא ציינו האם ברצונכם להופיע בשמכם או בצורה אנונימית) או באמצעות הפורום