חזרה לראשי | הביעו תנחומים בפורום

 

 

 

חגי פינץ, תלמיד שכבה י"ב בתיכון "הראל", נהרג בתאונת דרכים בלילה שבין חמישי לשישי (26 במרץ 2004 - ד' בניסן תשס"ד), בעת שחזר עם חבריו מבילוי באבו-גוש, בו חגגו את סיום לימודיהם בתיכון. בתאונה זו נהרגו גם בני כתתו גיא סביון ז"ל  ואסף יורן ז"ל.

 

תלמידים, מורים וצוות התיכון מבכים את מותו של חגי ז"ל, ומשתתפים בצערה הכבד של המשפחה.

 

 מכתבי תנחומים שהגיעו לבית הספר  |  כתבה ב-ynet  |  כתבה ב"הארץ"

 

 

הספד – אלי מלמד

 

חגי,

 

מצרוף המילים אביב נעורים משתמע תחילה חדשה, אביבית - והוא שייך כולו לנערים

 

כמו פרח של אביב נקטפת

 

אלתרמן כתב: "לעולם לא תדע אם האנשים החולפים על-פניך יישארו בליבך, אבל ישנם אנשים שדי שהם חולפים לצדך, אתה מודה להם על שעת חסד".

 

לשעת חסד אחת זכיתי, חגי, כשפגשתי אותך בכניסה לבית הספר. קרצת לי בעין, נתת אתה לי טפיחה ואמרת: "...אמרתי לך...קיימתי!".

 

לא צריך היית לאמר זאת, אני ידעתי!

 

ידעתי ואמרתי לך, שתסיים את בית הספר בראש מורם,

בהישגים נאים, ידעתי ואמרתי לך שהאחריות טבועה בך,

ידעתי ואמרתי לך שאין תחליף לחברות ואתה יודע מהו חבר.

 

בימים האחרונים דיברנו על תכנית פרידה, כיצד להיפרד מכם - לא תכננו את הפרידה הזאת ממך.

 

אני מודה לך על ההזדמנות שנתת לי להכיר אותך מקרוב.

  

 

יניב אלמגור

היום קברתי שני חברים.

עוד אתמול בערב חגגנו את סיום הלימודים.
היום בצהריים כיסיתי את הקבר של שניים מן החברים הכי טובים שלי, מעולם לא תיארתי לעצמי שאפשר לחוש כל-כך הרבה כאב.
רק אתמול בלילה דיברנו על הטיולים שנעשה בחופש והיום קראתי להם הספד וכיסיתי את הקברים... לקבור בן אדם, שהוא כמו אח שלך, זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לחוות. ומה עוד שחגי נהרג ביום לציון עשור למותה של אמא שלו שגם נהרגה בתאונת דרכים.
והכל בגלל מה? נהג אחד שנסע מהר מידי במקום הלא נכון.

אסף שוכב בטיפול נמרץ ומצבו אנוש, אני מאוד מקווה שהוא ישרוד. אני לא מאמין שבוטן וקובבה פשוט נעלמו בלילה אחד ועכשיו הם שוכבים מתחת לאדמה.

יהי זכרם ברוך!

(מתוך הודעה שנכתבה בפורום)

 

 

"קלמי" (מתוך הפורום)

קשה לקבור שני תלמידים מהכיתה..
קשה לקבור חברים.

אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותם...
אנחנו היינו במכונית אחת, ופינץ וקובה היו בשנייה...
ביקשנו מהם שימסרו לנו איזה דיסק טוב כדי שנשמע...
ואני זוכרת את פינץ מחפש את הקופסא של הדיסקים, ואת קובה (גיא) שמסביר לו איפה הם...

מאז לא ראיתי אותם...

וקשה לראות את המשפחות, וקשה לראות את החברים היותר קרובים שלהם - עומדים עם מעדר ומכסים את הקברים...

לא מעכלת את זה...

 

 

 

חגי וגיא (מאחור). שעות ספורות לפני התאונה
 

 

חגי המבורגר - בן דודו של חגי

 

בן הדוד שלי באדמה.

 

ביום חמישי סיימנו אתה ואני את הלימודים. כל אחד מאיתנו יצא לחגוג וכשחזרתי ב-6 בבוקר ממסיבה בניצנים, ראיתי את אמא שלי בוכה בדיוק כמו שהיא בכתה לפני תשע שנים, אחרי שנודע לה על מות אמך.


ישר הבנתי שמשהו רע קרה. תוך שניה התחוור לי, כי הבן דוד שלי, שאנו קרויים על אותו השם - חגי - ושעברנו טסט בהפרש של יום אחד מהשני (זאת, כמובן, לאחר הבטחתך ששנינו עוברים הפעם), נהרג בתאונת דרכים.


רק לפני שנה גרת איתי בבית וחזרת לדרך הישר לאחר תקופה לא פשוטה אשר בה הייתה בפוסט-טראומה מהתאונה שבה אימך נקטפה בטרם עת.


אתמול, כאשר נשאתי את גופתך עם חבריך, עדיין לא עיקלתי שאנחנו עוד רגע קוברים אותך, ולכן לא נפרדתי ממך כמו שצריך. אני רוצה שתדע, למרות שהיו לנו תקופות טובות יותר וטובות פחות, אהבתי אותך המון ותמיד אני אזכור אותך.


אתמול, אחרי הלוויה, נכנסתי לחדר שלך וכאילו כלום לא השתנה: המחשב עדיין עובד ובו שומר מסך של שעון שהזמן בו לא מפסיק מלכת, הבגדים עדיין על המיטה וריח הסיגריות באוויר והחדר כאילו רק מחכה שתחזור וזה כבר לא יקרה. אז, חגי, עשה לי טובה ואתה ואמך שרון תשמרו עלינו מלמעלה, ותדעו שאנו אוהבים אתכם ומתגעגעים אליכם.


בהמון אהבה וצער,

בן דודך חגי

(מתוך תגובה לכתבה ב-ynet)

 

 

רעות בנסון

 

חגי...אני עדיין לא מאמינה...

אני לא מצליחה עדיין לעכל את זה..

חגי היה הבנאדם הכי מדהים שהכרתי בחיים שלי..
ואני לא חושבת שמישהו באמת מסוגל להבין את זה.

זה מטורף שדווקא הוא מת ככה.
למה דווקא הוא?!?!?!

במקום לראות אותו מה נשאר כבר לראות? מצבה?

לא נשכח אותך בחיים.
אבל בחיים.

הלוואי והייתי יכולה לעשות משהו כדי שכל זה לא היה קורה.

הלוואי והיית רואה ומבין איך אתה חסר פה לכולם..

שלך,
רעות.
 

 

דידי יוניוב

חגי: עוד לא עיכלנו את זה שיש לך רישיון כמו לכולם, עוד לא עיכלנו שהולכים לצבא בחודשים הקרובים, עוד עיכלנו שלא יהיו עוד לימודים, איך נעכל שככה אנשים מתים...

 

(מתוך תגובה לכתבה בוואלה)

 

 

מאור לוי

איך הכל התחיל ואיך הכל נגמר..

חגי, הכל התחיל אצלנו - מאור, דידי, חגי ויורן  - היינו חבורת הסעידונים, כולם רצו להיות איתנו כל הזמן בדרור, שהינו יושבים בפינה שלנו, עם המוזיקה שלנו ועם מסעודה בכיף שלנו ופתאום בערב אחד, שניה אחת, כל הזיכרונות התפרקו לרסיסים אבל אנחנו לא כועסים כי אנחנו יודעים שבאותה מידה זה היה יכול לקרות לכל אחד. אנחנו למדנו לקח רק חבל מאוד שזה בא על חשבון חברים טובים... אנחנו לא נשכח אותך לעד... גם אם נרצה, איך אפשר לשכוח בנאדם כמוך... אתה בחור מיוחד במינו, שאי אפשר למצוא בשום מקום בעולם...וכולם יודעים את זה...
ואנחנו מקווים לראות אותךבקרוב מאוד לא משנה איפה ולא משנה מתי, רק תופיע בבקשה...

 

(מתוך תגובה לכתבה בוואלה)

 

 

"אוהבת" (תגובה ב-ynet)

 

מלא אנשים עכשיו יעטפו את האזור שלך. יהיו מכל עבר ומכל צד. אנשים שלא בהכרח קשורים אליך או לא בהכרח אוהבים. אנשים שבאו מתוך "כבוד"(!?) (וכשהוא היה בחיים, איפה אתם והכבוד שלכם?) איך מכניסים אותך לאדמה, חפרו לך בור. ואתה רק גוף...  ואתה תעלם לתוך אדמה... והאדמה שקטה ולא אומרת מאום.

 

ועכשיו אתה תהיה שיחת השבוע, בטוח לכל מקום שאלך אשמע את הסיפור שלך. שנסעתם במכונית ועכשיו אתה מת. אנשים בטח יחשבו שהם יותר חכמים ממכם ויגידו "למה הם עשו את זה?!"... ולך לא היה זמן להצטער (או שכן?).


איפה החופש? האם זה באמת חופש להיות ברגעים האחרונים -מחוץ לפנים האדמה - לבד/עם מי שאתה אוהב?! או שעשרות/מאות האנשים שכרגע בדרך להלוויה שלך יגרמו למשהו חיובי לקרות? מה זה כל הטקס הזה!?!? אתה מת - ראבאק! עוד שנתיים ישכחו אותך. ואם לא ישכחו, אז יזכרו רק את עצמם.
אתה תשכח את עצמך. והגוף ישכח את עצמו... והחיים יתחדשו...
זה בסדר, הם כולם ימותו כנראה...


אם הייתי יכולה לחבק אותך עכשיו, את ההוויה שלך ולהזרים אליה אהבה... אבל, בעצם, אני לא יודעת אם זה לא ככה, אולי אתה מוקף עכשיו באהבה - ומי אמר שהמצב שלי יותר טוב משלך עכשיו?! טוב, בכל מקרה, אני עצובה.


אף פעם לא בכיתי כשמתו אנשים. זה לא נראה לי סיבה לבכות... אולי קצת להיות עצובים, אבל... לא יודעת...
ופתאום, עכשיו, הגוף רועד והלב (הפיסי!? זה לא מטאפורה) כואב. ואני לא בוכה עליך, בוטן, אני בוכה על עצמי...

 

(מתוך תגובה לכתבה ב-ynet. התגובה עברה עריכה)

 

 

תגובה לכתבה ב-ynet

בוטןןןןןןן, למה זה קרה?!?!
זה בא לי מהמקום הכי לא צפוי בעולם..
זה לא הגיוני שאתה כבר מת, שזהו, חלאס, אין יותר אותך!
אבל עכשיו מה כבר נשאר לומר? ...
שתסתכל עלינו מלמעלה (ואני באמת מאמינה שאתה רואה)
ואני בטוחה שמתישהו אנחנו ניפגש...

 

 

"מישהי שכאן" (מתוך הפורום)

 

אני קצת סהרורית ולא יודעת איפה למקם את עצמי עכשיו, כשהגעתי הביתה, אז נדדתי לכאן איכשהו.
ואני רוצה לספר סיפור קטן, שבשבילי מראה בדיוק טיפונת מהיחסים המיוחדים שהיו לי עם בוטן (חגי) ז"ל.

לפני שנה וחצי, סיפרתי לחגי שיש לי פנטזיה שאהוב ליבי יביא לי פרחים לכבוד יום שישי.
חגי חייך, ואחרי שבועיים הופיע אצלי בבית ביום שישי עם שני זרים של כלניות וחיוך שובב עם הרמת גבה כמו שהוא תמיד עושה...
מצד אחד הופתעתי, מצד שני, ככה זה עם חגי, הוא זוכר דברים קטנים, ועושה אותם גדולים. נשמע אולי פלצני, אבל זו האמת.

וכשהייתי שתויה במסיבה כלשהי במדבר בהרי אילת, חגי שמר עלי שלא אשתטה (רק במידה הנכונה)..חחח...ואחר כך הוא סיפר לי שהתחלתי לצעוק - "אנחנו ננצח את כוחות האופל, אנחנו ננצח אותם". חחח... ונשפכנו מצחוק על איזה ילדה יצורה אני. מה שנכון נכון :)


חגי הזה נשמה והוא פשוט בחור מגניב. אם ישנו אדם שלא אהב אותו, אז הוא פשוט כנראה לא הכיר אותו או לא הבין אותו. זו דעתי. אני מאד אוהבת אותך, חגי. ובגלל שאתה חננת מחשבים, אז בטוח יצא לך לראות את ההודעה הזו, יא חנון. כפרה עליך.


יהי זכרו ברוך
.

 

 

נועה כרמל

 

עד עכשיו אני לא מעכלת..."מה זאת אומרת מתים?" שאלתי את חברתי כשהתקשרה אלי ביום שישי בבוקר לבשר לי את הבשורה המחרידה...ועד עכשיו...מה זאת אומרת מתים?
איך לעזאזל הם מתים? איך יכול להיות שהם לא יקומו יותר? איפה הם? מה איתם? מה  עובר עליהם עכשיו? הם בסדר? איך הם מרגישים?


שני ילדים גאונים נקטפו מהעולם, והעולם בכלל לא מבין איזה אוצר הוא איבד...
ואני בוכה ולא מבינה...זה לא נתפס בכלל...מה זאת אומרת מתים?

היום ישבנו בבית הספר, כל השכבה, ודיברנו על שניהם, העלנו זיכרונות, סיפרנו סיפורים, ואני נזכרתי שאני וחברה שלי היינו תמיד מבקשות מאימא שלי שתסיע אותנו לבית של גיא, כי חברה שלי הייתה דלוקה עליו, ותמיד חיכינו עם המכונית ליד הבית שלו... הוא אף פעם לא יצא...

כל כך הרבה דמעות, כל כך הרבה תמונות, כל כך הרבה סיפורים... אנחנו רוצים אותם בחזרה... הם שם למעלה... אנחנו רוצים אותם פה, איתנו... והשאלה ממשיכה לעלות ומהדהדת בתוכי - מה זאת אומרת מתים?


כשזה מגיע כל-כך קרוב, המוות, אי אפשר להבין... אי אפשר לקלוט....
ראיתי את הגופות שלהם מובלות לקבר ועדיין...זה לא נקלט...זה לא הם! זה לא הם!


זה לא יכול להיות הם!! הם רק בני 18, למען השם!!! כל התוכניות שלהם היו לאחרי הלימודים!! הם לא הספיקו שום דבר! זה לא פייר! הו, אלוהים, זה לא פייר שלקחת אותם כל כך מוקדם!!!! זה לא פייר....

כל שנשאר לי לעשות זה להתפלל לשלומו של אסף יורן, הנהג, ששוכב כעת בבית החולים במצב אנוש... אלוהים - אל תיקח לנו גם אותו
...

 

 

הילה שניידר, י"א 6

אני כועסת כי זה לא הגיע לכם...
אני כועסת כי אתם בסה"כ בני 18 שסיימו תיכון...
אני כועסת כי זו כבר פעם שלישית שאני מכירה מישהו שעובר את זה...
אני כועסת כי זה הרגש הראשון שעלה לי כששמעתי...
אני כועסת כי רצות שמועות על השלישי..לא יכול להיות שגם אותו הוא לקח..
אני כועסת כי זה יכול לקרות לכל אחד...
אני כועסת כי זה מפחיד אותי פתאום....
אני כועסת כי פתאום כולם סביבי בוכים...אפילו החזקים ביותר..
אני כועסת כי ככה "יחגגו" המשפחות שלכם את פסח....
אני כועסת כי זה קרה בלילה שהיה אמור להיות שמח בשבילכם, תקופה חדשה החלה בשבילכם....


אני כועסת כי אלוהים עבר גבולות....
לקחת ילדים בני 18?!!? הם עוד לא הספיקו לחיות!!!
ועוד בתאונת דרכים?!?!

העניין הוא לא לחשוב רק על איך כל בחירה תשפיע על החיים, העניין הוא לדעת לאיזו דרך אתה פונה ואיך אתה עומד לנצל את המתנה היקרה שניתנה לך - את החיים...

 

 

דוד מנדלבאום

 

חגי - בוטן

 

אל תסתכל עלי ככה. תפסיק להביט מן התמונה במבט מזוגג ולא חי, אני זוכר אותך, בעיר, מבדר את כולם עם חיוך תמידי על הפנים ועם מבט של בן אדם, שעודנו בין החיים.

 

מותך נבע ממקום שאיננו מישיר מבט אל המוות האפל, מקום של שמחה ושל חגיגת החיים. זה אמנם מנחם אך בה בעת גם שובר.

נגדע באיבו אילן שופע טוב, שעל אף קשיים לא פשוטים, היה - בקלות מדהימה - בן אדם שאיננו נרגן אלא חביב כל-כך ונעים מאין כמוהו. 

 

אני רוצה להכביר ולכתוב, אך קצרה היריעה מלהכיל דמות כל אדם ובמיוחד דמותך האהובה. אני לא מכיר שום דבר שאפשר לעשות, שיכול לבטא  את רגשותיי ואת רגשות כל מכריך נוכח האובדן שפקד אותנו, אולי למעט ...בכי

 

אלו לא קלישאות או גוזמאות של הספד זה חגי, זהו בוטן. הכאב כה כבד...

 

ישותך החביבה על כולם, נוכחותך המוסיפה נדבך של כיף, הבנה, אושר וחברות בכל מצב... לא הכרתי אותך ממש לעומק, אך די היה לי,  בכדי לדעת כי במידה והיו כולם כמוך היינו חיים בעולם נהדר.

 

דוד מנדלבאום,

בשם כולם

 

 

בתי

 

לא יודעת איך להתחיל,

הלוואי והיה זה רק תרגיל,

תקפוץ מהאדמה ותצרח על כולם:

אני פה איתכם עד סוף העולם.

 

איך לעבור את הימים בלי לשמוע אותך,

נישאר רק להיזכר בך,

להביט בתמונתך שבעיתון,

אותה אני מנשקת תמיד לפני שאני הולכת לישון.

 

חגי אהובי היקר,

תמיד אחשוב עליך גם מחר

אני תמיד אהיה איתך

וליבי לא יתאחה לעולם.

חסרה לו חתיכה ענקית, כמו לכולם

שקבורה איתך מאותו הרגע שם.

 

אח שלי, אהובי, החבר הכי טוב שלי,

אוהבת אותך תמיד.

 

יהי זכרך ברוך.   

 

 

ליהיא

 

בוטן שלי..

אני נזכרת..נזכרת באותו יום שישי שבו התעוררתי אל תוך הבשורה הזאת..

לא יודעת איך לעכל..ואולי, בעצם, גם לא רוצה..

ובכל פעם שאני חושבת שהבכי נרגע, אני נזכרת בך ושוב בוכה..

לעולם תישאר אצלי בלב..תהיה בטוח שאותך אני בחיים לא אשכח

כי היית בשבילי, והיית בשביל כולנו...החבר הכי טוב...עם החיוך מאוזן לאוזן שלעולם לא מפסיק..

ואני שואלת את עצמי, מתי אני אראה אותך שוב מחייך?

בוטן יקר שלי ...אני מקווה שאתה שומע אותי...

אני אוהבת אותך יותר מכל דבר!!!

אוהבת..ליהיא

 

 

אם ברצונכם להעביר חומרים לעמוד זה, ניתן לעשות זאת באמצעות הדואר האלקטרוני: mail@tichon.org.il  (נא ציינו האם ברצונכם להופיע בשמכם או בצורה אנונימית) או באמצעות הפורום

 

 

  חזרה לראשי  |  הביעו תנחומים בפורום