לימודי קוראן

סורות 1,12,96,97,105,106,111,112,113

(الفاتحة, يوسف, العلق, القدر, الفيل, قريش, المسد, الإخلاص, الفلق)

 

 

1- الفاتحة

بِسْمِ اللهِ الرَّحْمنِ الرَّحِيمِ

الْحَمْدُ للّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ

الرَّحْمـنِ الرَّحِيمِ

مَالِكِ يَوْمِ الدِّينِ

إِيَّاكَ نَعْبُدُ وإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ

اهدِنَــــا الصِّرَاطَ المُستَقِيمَ

صِرَاطَ الَّذِينَ أَنعَمتَ عَلَيهِمْ غَيرِ المَغضُوبِ عَلَيهِمْ وَلاَ الضَّالِّينَ

 

סורה 1- פתיחה

בשם אללה הרחמן והרחום -1- התהילה לאלוהים ריבון העולמים -2- הרחמן והרחום -3- המולך ביום הדין -4- אותך נעבוד ולישועתך נקווה -5- נחנו באורח מישרים -6- אורחם של אלה אשר נטית להם חסד לא של אלה אשר ניתכה החמה עליהם ולא של התועים -7-

 

הסורה ניתנת לחלוקה לשתיים: פסוקים 1-4 נותנים מעיין פתיח וברכה, ופסוקים 5-7 הם תוכן הסורה. בסורה זו צורת ה"בסמלה" כלולה במניין הפסוקים, בשונה מסורות אחרות. העולמים- הכוונה ליקום ותושביו. המולך- בערבית "מאליכ", תרגום חופשי הוא אדון. בנוסחים מסוימים רשום "מליכ", ופסוקים בקוראן מתארים את אללה כמלך יום הדין. אשר ניתכה החמה עליהם, נתפס כרמז ליהודים. התועים, יש מפרשים שהכוונה לנוצרים. בפסוק 7 יש הבדלה של האסלאם מהיהדות והנצרות, וייחודו.

ושוב תודה לפרופ אורי רובין.

 

 

12- يوسف

الر تِلْكَ آيَاتُ الْكِتَابِ الْمُبِينِ

إِنَّا أَنزَلْنَاهُ قُرْآناً عَرَبِيّاً لَّعَلَّكُمْ تَعْقِلُونَ

نَحْنُ نَقُصُّ عَلَيْكَ أَحْسَنَ الْقَصَصِ بِمَا أَوْحَيْنَا إِلَيْكَ هَـذَا الْقُرْآنَ وَإِن كُنتَ مِن قَبْلِهِ لَمِنَ الْغَافِلِينَ

إِذْ قَالَ يُوسُفُ لِأَبِيهِ يَا أَبتِ إِنِّي رَأَيْتُ أَحَدَ عَشَرَ كَوْكَباً وَالشَّمْسَ وَالْقَمَرَ رَأَيْتُهُمْ لِي سَاجِدِينَ

قَالَ يَا بُنَيَّ لاَ تَقْصُصْ رُؤْيَاكَ عَلَى إِخْوَتِكَ فَيَكِيدُواْ لَكَ كَيْداً إِنَّ الشَّيْطَانَ لِلإِنسَانِ عَدُوٌّ مُّبِينٌ

وَكَذَلِكَ يَجْتَبِيكَ رَبُّكَ وَيُعَلِّمُكَ مِن تَأْوِيلِ الأَحَادِيثِ وَيُتِمُّ نِعْمَتَهُ عَلَيْكَ وَعَلَى آلِ يَعْقُوبَ كَمَا أَتَمَّهَا عَلَى أَبَوَيْكَ مِن قَبْلُ إِبْرَاهِيمَ وَإِسْحَاقَ إِنَّ رَبَّكَ عَلِيمٌ حَكِيمٌ

لَّقَدْ كَانَ فِي يُوسُفَ وَإِخْوَتِهِ آيَاتٌ لِّلسَّائِلِينَ

إِذْ قَالُواْ لَيُوسُفُ وَأَخُوهُ أَحَبُّ إِلَى أَبِينَا مِنَّا وَنَحْنُ عُصْبَةٌ إِنَّ أَبَانَا لَفِي ضَلاَلٍ مُّبِينٍ

اقْتُلُواْ يُوسُفَ أَوِ اطْرَحُوهُ أَرْضاً يَخْلُ لَكُمْ وَجْهُ أَبِيكُمْ وَتَكُونُواْ مِن بَعْدِهِ قَوْماً صَالِحِينَ

قَالَ قَآئِلٌ مَّنْهُمْ لاَ تَقْتُلُواْ يُوسُفَ وَأَلْقُوهُ فِي غَيَابَةِ الْجُبِّ يَلْتَقِطْهُ بَعْضُ السَّيَّارَةِ إِن كُنتُمْ فَاعِلِينَ

قَالُواْ يَا أَبَانَا مَا لَكَ لاَ تَأْمَنَّا عَلَى يُوسُفَ وَإِنَّا لَهُ لَنَاصِحُونَ

أَرْسِلْهُ مَعَنَا غَداً يَرْتَعْ وَيَلْعَبْ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ

قَالَ إِنِّي لَيَحْزُنُنِي أَن تَذْهَبُواْ بِهِ وَأَخَافُ أَن يَأْكُلَهُ الذِّئْبُ وَأَنتُمْ عَنْهُ غَافِلُونَ

قَالُواْ لَئِنْ أَكَلَهُ الذِّئْبُ وَنَحْنُ عُصْبَةٌ إِنَّا إِذاً لَّخَاسِرُونَ

 

סורה 12- יוסף
מתוך קוראן רובין


בשם אללה הרחמן הרחום, א.ל.ר-   אלה אותיותיו של הספר הברור 1  הורדנוהו ממרומים כקוראן ערבי למען תשכילו להבין 2  בגלותנו לך את הקוראן הזה, אנו מספרים לך את הנאה שבסיפורים, לפני כן לא נתת דעתך לכל זה 3 יוסף אמר לאביו, אבא, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש ואת הירח, ראיתים, והנה הם משתחווים לי 4  אמר, בני, אל תספר את חלומך לאחיך פן יחרשו עליך רעה. הן השטן אויב מושבע הוא לאדם.5  כך יבחר בך ריבונך וילמדך את פשר סיפורי (החלומות) ויטה לך ולבית יעקב מלוא חסדו, כשם שלפנים נטה אותו במלואו לאבותיך, לאברהם וליצחק. הן ריבונך יודע וחכם.6   ביוסף ואחיו צפונים אותות לשואלים 7 הם אמרו, הן יוסף ואחיו אהובים על אבותינו יותר מאיתנו, אף כי אנו הרבים והחזקים. אכן שרוי אבינו בתעייה גמורה.8  הירגו את יוסף או השליכוהו אי-שם בארץ, למען יסב אביכם את פניו אליכם לבדכם. אחריו תצלח דרככם.9  אז אמר אחד מהם, אל תהרגו את יוסף כי אם השליכוהו אל מחשכי הבור למען תאספהו אחת השיירות, אם יש בדעתכם לעשות כן. 10
 אמרו, אבינו, מדוע לא תבטח בנו כי נשמור על יוסף?
הן רק את טובתו נבקש! 11  שלחהו עמנו מחר למען ישתובב וישחק, ואנו נשמרהו מכל משמר 12  אמר, אם תיקחוהו איעצב אל לבי, וחושש אני פן יאכלהו הזאב בעת שתסיחו את דעתכם ממנו 13  אמרו, אם יאכלהו הזאב בעוד אנו הרבים והחזקים, כי אז נלך לאבדון.

כקוראן ערבי- תיזכרו בלוח המחפוז.
בגלותנו לך- פנייה למוחמד.
הנאה שבסיפורים- המסורת מספרת שאלוהים גילה לנביא את ספור יוסף לאחר שהמאמינים במכה ביקשו ממנו לבדרם בסיפור מצודד לב ושונה. ייתכן גם כי היהודים ניסו לבחון את בקיאותו של מחמד בסיפור וזוהי התוצאה.
יוסף אמר לאביו- לעיונכן, ניתן בבראשית ל"ז, פס' 9 ואילך.
ואחיו- בנימין
אחד מהם- הכוונה לראובן (ראו בראשית 22-27)
הבור- יש סבורים בעבר הירדן, יש סבורים בירושלים
לעשות כן- להרחיק את יוסף מאביו

 

 

96- العلق

اقْرَأْ بِاسْمِ رَبِّكَ الَّذِي خَلَقَ

خَلَقَ الْإِنسَانَ مِنْ عَلَقٍ

اقْرَأْ وَرَبُّكَ الْأَكْرَمُ

الَّذِي عَلَّمَ بِالْقَلَمِ

عَلَّمَ الْإِنسَانَ مَا لَمْ يَعْلَمْ

كَلَّا إِنَّ الْإِنسَانَ لَيَطْغَى

أَن رَّآهُ اسْتَغْنَى

إِنَّ إِلَى رَبِّكَ الرُّجْعَى

أَرَأَيْتَ الَّذِي يَنْهَى

عَبْداً إِذَا صَلَّى

أَرَأَيْتَ إِن كَانَ عَلَى الْهُدَى

أَوْ أَمَرَ بِالتَّقْوَى

أَرَأَيْتَ إِن كَذَّبَ وَتَوَلَّى

أَلَمْ يَعْلَمْ بِأَنَّ اللَّهَ يَرَى

كَلَّا لَئِن لَّمْ يَنتَهِ لَنَسْفَعاً بِالنَّاصِيَةِ

نَاصِيَةٍ كَاذِبَةٍ خَاطِئَةٍ

فَلْيَدْعُ نَادِيَه

سَنَدْعُ الزَّبَانِيَةَ

كَلَّا لَا تُطِعْهُ وَاسْجُدْ وَاقْتَرِبْ

 

סורה 96- טיפת הדםו  
לפי תרגום פרופ' אורי רובין

בשם אללה הרמחמן והרחום, קרא בשם ריבונך אשר ברא -1-
ברא את האדם מטיפת דם מעובה -2-
קרא הן ריבונך הוא רב חסד -3-
אשר לימד בקולמוס -4-
לימד את האדם את אשר לא ידע -5-
לא ולא האדם פרק עולו -6-
כי ראה עצמו בלתי נזקק -7-
ואולם אל ריבונך ישובו הכל -8-
הראית את האוסר -9-
על עבד להתפלל? -10-
שווה בנפשך! בין אם ישרה דרכו -11-
או ציווה על יראת שמיים- -12-
שווה בנפשך! ובין אם הכחיש ופנה עורף, -13-
האם לא ידע כי אלוהים רואה? -14-
לא ולא! אם לא יחדל, נאחז בציצית ראשו -15-
ציצית כוזבת וחטאה -16-
יזעיק נא את מרעיו! -17-
נזעיק אנו את מלאכי החבלה -18-
לא ולא! אל תישמע לו. השתחווה וקרב. -19-

בפסוק 1, קרא בשם ריבונך: הפסוקים הללו נחשבים לראשונים שנגלו לנביא כשפגש במלאך גבריאל. בפס 4, לימד בקולמוס, כלומר לימד לכתוב בקולמוס, לימד את האדם מתוך כתבים. בפסוק 7, בלתי נזקק: אדם שבשל עושרו אינו חש צורך בקשר עם אלוהים. בפסוק 10, עבד: הכוונה לנביא מוחמד. המסורת מספרת שאחד מאויביו, אבו ג'הל, זמם לפגוע בו כשהוא התפלל, וזאת כדי למנוע ממנו להשתחוות לאלוהים. פסוק 16: ציצית כוזבת: הכוונה לבעל הציצית הנזכרת קודם. פסוק 19: וקרב: אל אלוהיך, מוחמד. יש המפרשים כי מדובר דווקא בפנייה לאוייב, קרב אל גיהינום.

 

97- القدر

إِنَّا أَنزَلْنَاهُ فِي لَيْلَةِ الْقَدْرِ 1

2 وَمَا أَدْرَاكَ مَا لَيْلَةُ الْقَدْرِ

3 لَيْلَةُ الْقَدْرِ خَيْرٌ مِّنْ أَلْفِ شَهْرٍ

تَنَزَّلُ الْمَلَائِكَةُ وَالرُّوحُ فِيهَا بِإِذْنِ رَبِّهِم 4 مِّن كُلِّ أَمْرٍ

5 سَلَامٌ هِيَ حَتَّى مَطْلَعِ الْفَجْرِ

 

סורה 97- ליל אלקדרו  

בשם אללה הרחמן והרחום
הורדנוהו ממרומים עם בוא ליל אלקדר (1)
מה תדע על ליל אלקדר? (2)
ליל אלקדר טוב מאלף חודשים :(3(
המלאכים והרוח מורידים בו ממרומים כל דבר שנגזר ברשות ריבונם. (4(
ישרור השלום בו עד עלות השחר. (5(

הורדנוהו- הכוונה היא לקוראאן. ליל אלקדר, הכוונה לגורל, מעלה, רוממות. נחשב למועד שבו קובעים את גורלות בני האדם, כמו יום כיפור אצלנו. הרוח, יש מפרשים  המלאך גבריאל היורד בליל אלקדר בראש המלאכים עם הגורלות לשנה הקרובה, אולם המבנה התחבירי מעורפל וקשה לדעת מה הפירוש באמת, מאחר והוצעו כמה פירושים לאורך ההיסטוריה.
לקוח מהקוראן של פרופ' אורי רובין, בתודה ובאהבה.

 

 

105- الفيل

أَلَمْ تَرَ كَيْفَ فَعَلَ رَبُّكَ بِأَصْحَابِ الْفِيلِ

أَلَمْ يَجْعَلْ كَيْدَهُمْ فِي تَضْلِيلٍ

وَأَرْسَلَ عَلَيْهِمْ طَيْراً أَبَابِيلَ

تَرْمِيهِم بِحِجَارَةٍ مِّن سِجِّيلٍ

فَجَعَلَهُمْ كَعَصْفٍ مَّأْكُولٍ

 

סורה 105: הפילו
חברים יקרים: להלן תרגום סורת הפיל, מחולק לפי פסוקים, מתוך הקוראאן בתרגום של פרופסור אורי רובין. זהו התרגום החדש והמדוייק ביותר שראה אור בעברית.

(1)הלא ראית מה עולל ריבונך לבעל הפיל: (2)הן שם את מזימתם לאל, (3)ולהקות ציפורים שלח מעל, (4)לרוגמם באבני גוויל, (5)ועשה אותם כמוץ נאכל.

עד כאן. הסיפור הוא על סיפור פלישת צבאו של המצביא החבשי אברהה שפלש דרך תימן והטיל מצור על מכה בעזרת פילים, והספיור נפתר בדרך המתוארת בפרק.

 

 

106- قريش

لِإِيلَافِ قُرَيْشٍ

إِيلَافِهِمْ رِحْلَةَ الشِّتَاء وَالصَّيْفِ

فَلْيَعْبُدُوا رَبَّ هَذَا الْبَيْتِ

الَّذِي أَطْعَمَهُم مِّن جُوعٍ وَآمَنَهُم مِّنْ خَوْفٍ

 

סורה 106- קורישו 

בשם אללה הרחמן והחנון, למען התאגדות בני קריש (1) התאגדותם במסע החורף והקיץ(2) בשל כך הבה ויעבדו את ריבון הבית הזה, (3) אשר האכילם לעת רעב והבטיחם מסכנה (4(

בסורה הזאת, "התאגדות" בערבית, מציין את חסד האל שאפשר לשבט קוריש לכרות בריתות עם שבטי ערב ולנהל בבטחה מסעות מסחר סדירים שהביאו להם שגשוג וכבוד. בהתאם לפירושים אלה, נועדה הסורה לספר בשבח ההגנה האלוהית, ה"אילאף", וקוראת לקוריש לעבוד את האלוהים ולהודות לו.
החורף והקיץ- הכוונה למסעות של בני קריש, בחורף לתימן ובקיץ לסוריה, וישנם המפרשים כי מדובר בעליות לרגל למכה שתרמו גם הן לבני השבט.
הבית הזה, הכוונה לכעבה במכה.

זהו זה. תודה לפרופ רובין שתירגם ופירש...

 

 

111- المسد

تَبَّتْ يَدَا أَبِي لَهَبٍ وَتَبَّ

مَا أَغْنَى عَنْهُ مَالُهُ وَمَا كَسَبَ

سَيَصْلَى نَاراً ذَاتَ لَهَبٍ

وَامْرَأَتُهُ حَمَّالَةَ الْحَطَبِ

فِي جِيدِهَا حَبْلٌ مِّن مَّسَدٍ

 

סורה 111- אלמסד, קליפות עץ התמר, או בקוראאן שלי- הסיבים. הנה התרגום ללא פרשנות:
(1)
תאבדנה ידי אבו להב, ויאבד אף הוא, (2)ולא יעמדו לו הונו וכל אשר זכה לו (3)צלה יצלה באש הלהבה (4)ואתו גם אשתו נושאת העצים- (5)חבל סיבים לה על צווארה.

 

 

112- الإخلاص

قُلْ هُوَ اللَّهُ أَحَدٌ

اللَّهُ الصَّمَدُ

لَمْ يَلِدْ وَلَمْ يُولَدْ

وَلَمْ يَكُن لَّهُ كُفُواً أَحَدٌ

 

סורה 112 - הנאמנות
בשם אללה הרחמן והחנון, אמור, הוא אלוה אחד (1) אלוהים לעד (2) לא ילד ולא הולד (3) שווה לו אין גם אחד (4(

שימו לב למבנה החריזה והחזרה בסורה בערבית ובתרגום לעברית.

יש הטוענים שסורה זו היא המקבילה המוסלמית לתפילת "שמע ישראל" ביהדות.

 

 

113- الفلق

قُلْ أَعُوذُ بِرَبِّ الْفَلَقِ

مِن شَرِّ مَا خَلَقَ

وَمِن شَرِّ غَاسِقٍ إِذَا وَقَبَ

وَمِن شَرِّ النَّفَّاثَاتِ فِي الْعُقَدِ

وَمِن شَرِّ حَاسِدٍ إِذَا حَسَدَ

 

סורה 113-השחר הבוקעו

בסמלה אלרחמן אלרחים
אמור, ישמרני ריבון השחר הבוקע (1) מפני רעתם של כל יצוריו (2) ומפני רעתו של אופל בהאפילו (3), ומפני רעתן של נושפות בקשרים (4) ומפני רעתו של קנאי בקנאתו.

 

 

© באדיבות מגמת ערבית מחזור י"א תיכון הראל 2006

     תודה לפרופ' אורי רובין